חשיבה חיובית - קשה לי! מה אכפת לי מאחרים?
את יושבת עם עצמך. את לבד. שוחה בנחת בזרם העכור של חייך הקשים וחושבת על עצמך ועל עצמך ועל עצמך... מה יהיה? שום דבר לא הולך. הרחמים העצמיים עוטפים אותך ואת מבוססת בהם מאוכזבת ואין בך כוח אפילו להחזיר את כוס הקפה הריקה לכיור. את חושבת על מכרייך היפים, המוצלחים, שעיניהם קורנות ושחייהם עוברים להם כל כך בשמחה ובנחת. גם את רוצה. גם את רוצה להיות זקופה קורנת, גם את רוצה להלך בבטחון ובשלווה. אבל איך את יכולה? את - עם הצרות שלך? את - עם הדכאון שלך? שמישהו יתקשר, את חושבת, לפחות שאדע שחושבים עלי...
בינגו! הטלפון מצלצל. את מרימה ובלב : "תודה לה'!" מעבר לקו את שומעת את חברתך אלמונית. לא שמעת ממנה זמן רב. קצת את מתרגשת קצת תוהה בכמה השניות של מה שלומך, מה קורה וכו'.. והנה זה מגיע: הבעיות שלה! את מאזינה ולא מאמינה. למסיבה האחרונה שלה לא הוזמנת. למה היא נזכרת בך עכשיו? מה אכפת לי ממנה, את חושבת. מספיק קשה לי בלי הצרות שלה! תוך כדי האזנה את שוקעת יותר. עוטפת עצמך ברחמים, סוגרת עצמך באומללות. נועלת שערים ושוקלת לטרוק את הטלפון.
אבל למה?
כדאי שתאזיני. כדאי שתפתחי אליה ובכלל. צאי ממצב אומללות. היכנסי למצב נתינה. הזדקפי והאזיני. לא תאמיני מה זה יעשה לך!
נכון שזב מעצבן. נכון שזה לא הוגן. זה מעליב? לאו דווקא!
האם היית מעדיפה שיתקשרו לשמוע על צרותייך? על מצבך הנואש? על חוסר התקווה שלך? תרצי שירחמו עלייך? מה זה יתן לך? זה בסך הכל ימסד ויקבע את אומללותך. זה יחזק את השערים הנועלים אותך. צאי מזה!
איזה מזל שהתקשרו דווקא להשתפך בפנייך. איזה מזל שהפכת למאזינה לצרות ולא מקטרת ומתלוננת ללא גבול. יצאת מעצמך לזמן מה. האני שלך השתקם והתחזק ע"י היציאה מבור האומללות הזה. עכשיו הוא קצת יותר גבוה. טפחי אותו! אל תתני לו לשקוע שוב.
במצב של כלו כל הקיצין הכי טוב לחשוב על אחרים. לבדוק איפה אפשר לעזור. למי אפשר להאזין. בודאי יש מי שצריך אותך היכנשהו. ההיזדקקות לך תעשה אותך לנותנת. תעשה אותך חזקה. תוכלי אפילו להתנדב. תמיד יש מי שצריך עזרה. למה שזאת תהיי את?
אדם החי על קבלה מאחר, נחלש.
אדם הנותן לאחרים, אפילו אם זה רק הקשבה ואמפתיה - אדם כזה מתחזק. הוא נעשה יפה יותר, קורן יותר והוא הולך בבטחון ובשלווה..
לא כך נרצה להיראות?
